התא המשפחתי לאור הקבלה
העיסוק בגישור משפחתי יצר אצלי
צורך ברכישת כלים נוספים להבנת נפש האדם, במיוחד
בכל הקשור להתנהלות בעת משבר. כשמשפחה עוברת
משברים כמו גירושין, מדובר במשברים קשים במיוחד,
מהיותר קשים שיש. לצורך כך למדתי אימון אישי
ובהמשך מצאתי דרך יפיפייה עבורי, לימוד הקבלה
והמקורות היהודיים והתייחסותם לנפש האדם.
אחד
הקורסים היותר מעניינים שלמדתי בנושא המשפחתי היה
בנושא חינוך במובן המאד רחב של המילה.
סכום קורס בנושא חינוך ילדים, לא רק להורים,
מפי הרב יובל אשרוב/ צילה שטורם
הרב יובל אשרוב, חוזר בתשובה, מישוב האור
הגנוז, מרום הגליל, מתלמידי הרב שיינברגר,
מתלמידיו של "בעל הסולם" (פרוש ספר הזהר); מרפא
בשיטת הרפואה הסינית (דיקור);
ניתן ומומלץ לשמוע הרצאותיו במגוון רחב של נושאים,
בתל אביב, ב"מודעות", נווה צדק, שם אפשר גם לרכוש
דיסקים של הרצאותיו המוקלטות;
השילוב שהרב יובל עושה בין רפואה סינית לקבלה מרתק
בעיני.
מומלץ לשמוע הרצאה זו מפיו, שכן אוזניי מוגבלות
למה שמעניין אותי באופן אישי.
חינוך
חינוך זה המשימה הבאה של הדור. לאו דווקא
לילדים (חינוך הורים, מורים, שכנים...צ.ש.)
חינוך זה עולם שלם שצריך ללמוד אותו ולשים לו
תשומת לב. זה לא יכול לעבוד לפי אינטואיציה או
הרגשה בלבד. צריך ללמוד את נפש הילד ומה משפיע
עליו.
אחת המצוות הכי מוקפדות בתורה: "ושיננתם
לבנך". (את הביטוי "מצווה" רצוי לפרש
כ"המלצה", משהו שנועד לעשות לך טוב. בעניין הזה
מעניין מאד ספרו של יאיר כספי, מייסד התכנית של
פסיכולוגיה ביהדות, אונ' ת"א. הספר- "לדרוש
אלוהים" – הערה שלי צ.ש)
הרעיון שעומד מאחורי המצווה "ושיננתם לבניך" הוא
לגרום לילד להמשיך מאיפה שההורה גמר, לחסוך לו את
מסכת הייסורים של ההורה, להנחיל לו דרך.
יש משפט יהודי שאומר: "אין העולם מתקיים אלא
מהבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו".
המשמעות של משפט זה היא שאם הילדים מצליחים ללכת
בדרך ישרה זה מזכה את כל החברה.
[כאן חשוב לזכור את תפיסת הזמן הקבלית – עבר,
הווה, עתיד, מתאחדים. אגב היהודי החכם אלברט
איינשטיין אמר אותו דבר ועשה מהפכה עולמית בעולם
המושגים של תורת הפיזיקה , הערה שלי – צ.ש]
אל נושאי הטלוויזיה והאינטרנט צריך להתייחס באופן
נפרד– זה עולם בלתי נשלט, עם פוטנציאל אפל, ..זה
בחינת "סור מרע".
לעניין חינוך חשובה פרשת "לך לך". כמו שציוו את
אברהם אבינו, מדובר בבניית עולם חדש. והבניה היא
הדרגתית מהקל אל הכבד, צריך לצאת מהארץ, העיר,
הבית. לצאת מההרגלים שנטמעים בנו ברבדים השונים.
מהחברה הכללית המערבית, החברה הישראלית, העירונית,
החברים... ועד הרבדים הכי עמוקים – הבית, ההורים.
יצחק אבינו נולד עם התוצאה של חוויות, ניסיונות
ותיקונים שעבר אברהם אביו. הוא המשיך דרכו, נחסכו
לו ייסוריו ושיעוריו של אברהם, הונחלה לו דרך.
לפי הקבלה, הקשר שבין הורים לילדים הוא קשר עמוק
מראש שבין נשמות, עוד לפני העיבור. ללדת ילדים זה
להביא לעולם נשמות חדשות כדי לתת להם אפשרות
לתיקון. אלו כאמור, נשמות שהיו קשורות להורים קשר
עמוק מראש.
נושא מורכב שיש ללמוד בנפרד קשור לחטאו של האדם
הראשון. חטא שאני קוראת לו "יוהרה" או "חפזון".
האדם הראשון שהיה בדרגה רוחנית מאד קרובה לבורא
עולם, חשף עצמו לידע שהיה אמור לקבל ממילא, בזמן
נכון יותר. כמו ילד שנחשף לידע טרם זמנו ואז הידע
הזה מזיק לו בעוד שיכול היה להואיל לו אילו המתין
בזמן. בלשון הקבלה, ומבלי שנסביר יותר כרגע, הבאת
ילדים מטרתה "להרים את הנשמות שנפלו לתוך עמקי
הקליפות". הערה שלי – צ.ש]
משימת החינוך לתת לילדים, לנשמות שהגיעו, את
הכלים והדרך לקבל את האור. (אותו אור שהאדם הראשון
קיבל מראש במתנה ללא צורך בעבודה או יגיעה כלשהי.
וזה בטח אותו אור שרואים בדרך חזרה מהעולם הזה. על
כך, הייתי ממליצה על ספריה של אליזבט קובלר –רוס
בגלל השפה הארצית/מדעית.
הערה שלי – צ.ש)
ישנה חשיבות עצומה למצב הרוחני של ההורים בזמן
העיבור. ההורים נותנים לילד את הצלם שלו –
הכוחות לעבוד, להתגבר. ישנה חשיבות לכוונה של
ההורים בעת העיבור, האם העיבור נוצר כדי להביא
לעולם נשמה ולאפשר לה לעבור תיקון או שנוצר ללא
כוונה בכלל או מטעמים צרים אחרים.
אברהם אבינו הוליד את יצחק בגיל מאה, בהיותו בעצמו
במצב רוחני גבוה ולכן זרעו היה קדוש.
האווירה בבית היא היוצרת את הרקע הנכון – המצע
הנכון לגדול בו.
הכלל הגדול ביותר ביצירת אוירה נכונה בבית זה
אהבה. חום. הענקה – לתת מעצמך לילד. מה שלא משיגים
באהבה נדמה שאפשר להשיג בכח.
חשוב להבין שהרקע שבו הילד גדל עלול להיות הרסני
לשכל ולנפש.
אנשים בדור שלנו חולים במיני מחלות בגלל שמיכלי
האהבה שלנו מרוקנים. אנשים מחפשים אהבה ונדבקים
אליה כמו אל מגנט. ילדים היפר- אקטיבים הם ילדים
המחפשים אהבה.
אהבה זה משהו שההורים עצמם אמורים לקבל בחינם
ולהעניק בחינם. לפי היהדות מה שמוכרח בקיום מגיע
בחינם. אלוהים נותן אהבה בחינם להורים רק שההורים
לאו דווקא יודעים היכן להשקיע את זה.
ילד צריך שני הורים - שמע בני מוסר אביך ולא תיטוש
תורת אמך. בחינוך צריך יראה וחסד.
עיקר החינוך בתת מודע, בלי מילים.
עד גיל 13 המוחין בא מההורים (ההתפתחות
הרוחנית). מושפעים מהמח של ההורה. ממה שההורה חושב
במח ולא מה שהוא אומר.
הקשר בין הורים וילדים הוא נשמתי. לא קשור רק
לקרבה פיזית. ילד קולט את מסרי הוריו ללא קשר
לקרבה הפיזית. מה שנסתר אצל ההורים יכול לצאת
הילדים בגלוי. לכן, הצעד הראשון בחינוך הוא עבודה
על המידות של האדם עצמו.
בראש ובראשונה צריך לדעת לחיות עם משמעת. רוצה
ילד שיודע להתגבר תלמד להתגבר בעצמך.
נקודת המוצא היא שילד נולד במדרגה הכי שפלה של
המציאות – רצון לקבל לעצמו. יצר לב האדם רע
מנעוריו. מהלך חייו של אדם אמור להיות כזה שמרצון
לקבל לעצמו יהפוך לרצון לקבל על מנת להשפיע.
ניצוצות של השפעה עוברות מההורים לילדים. זה קורה
מגיל 13.
האדם הוא עץ השדה – ילד יגדל לפי הטיפול בו, לא
ממקום שוויוני. הוא מקבל את המוחין מההורה. כיבוד
הורים נועד לזרימה חופשית של ידע בין ההורה לילד.
משום כך, אסור להפוך ילד לחבר ולשתף אותו כבוגר
שווה. בכלל אסור להתייחס אל ילד כשווה ערך, ילד
זקוק לסמכות. מאותה סיבה, מחלוקות בין בני זוג
צריך לפתור בחדרי חדרים.
אחד הדברים היותר חשובים באווירה בבית זה הסתכלות
חיובית על העולם.
אסור שיהיה לשון הרע.
למרות כל האמור למעלה, ישנם מצבים שנשמה
בוחרת להיוולד בבית מסוים ולעבור תיקון וקשה יהיה
לראות את תוצאות החינוך שלה כי היא באה משורש רע.
עשו הוא דוגמא לכך (לעומת יעקב).
זמן חינוך מתחיל ברגע הראשון שילד נולד. אדם בא
לעולם הזה כדי לתקן נשמתו ורצונו אך הרצון לא נכנס
בנשמתו בבת אחת. עד גיל 13 מקבלים את הכלים אשר
לתוכם נכנסת הנשמה. כמות הנשמה נכנסת לפי הכלים,
לפי כמות הרצון לקבל. [הרצון האגואיסטי של הילד
מיום היוולדו ועד גיל 13, ככל שהוא יותר מפותח,
ככל שהוא רוצה יותר לקבל לעצמו, כך יתאפשר לו אחרי
גיל זה להיות בעל "נשמה גדולה" ולעשות ולתת
לאחרים. צ.ש.] רק בגיל 13 ילד יוצא מתוך הקליפות
ונכנס לתוך מערכת עולמות של קדושה.[יוצא מהאגואיזם
ועובר לכוון האלטרואיזם].
אסור למנוע רצון של ילד, בתנאי שזה לא רצון
מזיק. לכל ילד יש את הכוון שלו וצריך לחנך לפי
אופי הילד. אי אפשר לחנוק את הדברים והנטיות
הרעות. הצורך שיש לילד יצא בכל מקרה. לכן צריך
להיות רגישים למה הילד צריך ולתת לו. ילדים
שחונקים את רצונותיהם זה יצא אצלם בצורה לא בריאה.
למשל גברים שחנקו את הבכי כשהיו ילדים, בוכים בלי
פרופורציות כשגדלו.
על אותו משקל, הרבה מדינות גדולות נחרבו כי דכאו
מיעוטים.
נושא נוסף, דוגמא אישית. הכוונה היא לדוגמא
אישית פנימית כשאתה באמת מאמין בדבר. שהרי דברים
היוצאים מהלב נכנסים אל הלב. לילדים חושים
מפותחים. אינסטינקטים. הם כמו נביאים. הם מריחים
שקרים באופי או במילה. זה עושה להם פגם במח
כשהמחנך שלהם משקר.
משה רבנו הוכיח את עם ישראל רק ביום האחרון לחייו.
המוכיח צריך להיות שלם ומקבל התוכחה צריך להיות
מוכן לקבל. לשמוע ממי שמשיג משהו זה מתקבל ישר
לתוך הלב.
כל נברא הוא חלק אלוק ממעל. צריך להסתכל על זה כמו
על יהלום שנפל לבוץ. צריך לשטוף, לנקות, לזקק,
ללטש זוהי עבודת החינוך.
החינוך מכין לכל החיים. מי שלא מנוסה בחינוך
רואה מולו גוש של בוץ, לא רואה את הפוטנציאל
ליהלום ואז הוא מתייאש. לכל ילד מתאים החינוך שלו.
יש האומרים שחינוך צריך ללמוד מקין. לדקור עד
שמוצאים מאיפה הנשמה נכנסת (קין דקר את הבל עד
שמצא מאיפה תצא נשמתו, כך צריך "לדקור" עד שתכנס
הנשמה).
חוק ההתפתחות אומר שכל דבר שעומד להיות מאד מפותח
בסופו יהיה מאד לא מפותח בתחילתו.
בן אדם, בגלל שהוא יצור חי המיועד למקום גבוה,
מתחיל חלש יותר מכל החיות ולוקח לו המון זמן להיות
עצמאי.
גודל האור לפי גודל החושך. חושך זה חסרונות –
כלים. מי שהפוטנציאל שלו גדול, עד שכליו מתמלאים
באור, יש לו הרבה חסרונות.
חוק ההשגחה הפרטית שהיא הפוכה. לא לחפש את התוצאה
באמצע – בכל ילד יש מקום וזמן שהחינוך יכנס בו.
המחנך חייב להיות עם אמונה חזקה ובטחון בהצלחה
שלו.
לחנך ילדים זו זכות עצומה.
מחלות
לחץ דם הוא המחסל השקט. רוב המקרים הם ממקור לא
ידוע. רק 5% ממקור של בעיות בבלוטה. למרות זאת,
הרוב נוטלים תרופות. כך גם עם בעיית קשב וריטלין.
לא חודרים לעומק הבעיה.
רוב הבעיות של הפרעות קשב נובעות מהורים מלחיצנים.
ההשפעה של כך על הילדים היא כמו השפעה של רעשים על
שקט נפשי. ברמה המוחשית ישנו מחקר יפני המוכיח
השפעה של כוונות שונות על מולקולת מים. המולקולה
משתנה בהתאם לכוונות מסביבה.
"מעולם לא ראתה חמה את פגימתה של לבנה" – המחנך לא
צריך להסתכל על החיסרון.
ביקורתיות
בדור שלנו חוש השמיעה נבלם כשמדובר בביקורת. אז
ראשית זה לא מועיל, שנית זה מקלקל את האווירה.
כשילד עושה משהו לא טוב, לדוגמא משקר הרבה. צריך
להגיב באופן חזק אבל אם לא ממש ברור שראית או חשפת
שקר, עדיף שתתעלם. לעומת זאת, כשברור שהתגבר על
הצורך לשקר וחשף אמת קשה לו צריך לעשות מזה מסיבה.
להגדיל את הטוב. להדגיש את הטוב.
צריך להלל את הילד כדי לעורר מידותיו הטובות.
השוואה מעניינת של הרב יובל היא הצורך היהודי
להלל ולשבח את האלוהים. לדבריו, צורך זה בא כדי
לעורר אצל עצמנו את כל המידות שאנו מייחסים לאל:
רחמן, מושיע... בורא עולם לא זקוק למחמאות.
דבר נוסף, חינוך חייב קביעות ויציבות. אסור למחנך
להחצין היסוס.
מצד אחד להגיב באופן ברור על האיסורים. מאידך אם
ניתן להתעלם ולעצום עין אז עדיף.
לזכור שילד זה נשמה טהורה עם יצר רע ולכן צריכה
מסר ברור ודוגמא.
לכן את המילה "לא" להשתדל שלא לומר. רק במקרים
שבוודאות אפשר לעמוד מאחורי הסירוב.
בכלל, אם אוהבים האוטומט צריך להיות "כן", מילה
שמצביעה על אהבה.
מקרים שצריכים עונשים
לגבי מכות – זה לא דרך אלא במקרים קיצוניים
ביותר שבד"כ קורים פעם בכמה שנים לכל היותר.
לגבי עונשים, מעניש צריך שיהיה רגוע. (שיאכל לפני
רוגע לח).
אסור להעניש מכעס. זה לרדת לדרגה של הילד ואז אתה
לא מרים את הילד לדרגה שלך.
העונש צריך שיהיה סמוך למעשה ושהעונש יהיה ברור על
מה הוא.
המטרה של העונש היא לתת כוחות נפש להתגבר על
יצרים.
עונש צריך שיהיה יעיל. להמעיט כמה שיותר בעונשים.
חיזוקים חיוביים
עיקר החינוך הוא לחנך לתכלית שלשמו בא האדם
לעולם. להפך את הרצון לקבל לעצמו לקבל על מנת
להשפיע. החינוך לוותר, להתחלק עם האחר.
ילד צריך לקבל פרס הוא לא צריך להיות צדיק.
אם רוצים שהמסר יכנס הכי עמוק לדבר אליו דרך משהו
אחר כשהוא שומע.
לא צריך לתת הסברים על כל חוק או הוראה.
צריך לחנך ליגיעה למאמץ ולא לתוצאות.
חינוך זה משימה – עול – עד המוות. אמנם בהתחלת
החיים זה הכי חשוב אבל זה תמיד נשאר חשוב.
יש סגולה מיוחדת כשהחינוך הוא מההורה עצמו ולא
משליחים.
איזון
חז"ל: שמאל דוחה ימין מקרבת. שמאל – דין. ימין
–חסד. כל הזמן להביא את שני הדברים ביחד. כל רגע.
להיות מרוצה ממה שיש, ממה שקיבלת, להיות שמח אבל
גם לשאוף להתפתח הלאה כלומר להיות מודע לכך שאינך
שלם.
איך מלמדים ילדים דרך זו של איזון ?
ראשית, הורה צריך ללמד את עצמו לחיות כך.
שנית, בענין הקרבה של הילד להורה – ההורה חייב
להיות סמכות כלפי הילד. כדי שיהיה לילד על מי
לסמוך. יחד עם זאת, להקרין חום ואהבה.
גבולות צריכים להיות ברורים. יש נושאים שאינם ברי
ויכוח. אם אומרים לא אז זה לא.
להגיב מהר וחזק אם עושה ההיפך – אלא אם כן לא ברור
לילד שראינו ואז אפשר להתעלם.
במקביל, להדגיש את הטוב.
כשמחליטים להעניש צריך שהעונש יהיה ברור. בשולחן
ערוך כתוב העונש צריך שיהיה סמוך וברור על מה הוא.
חינוך לבטחון ולאמונה אלו יסודות שנכנסים לאדם
בגיל ילדות.
זה יקרה על ידי התנהגות של ההורה מול גורמים
מדאיגים. על ידי סיפורים שיש בהם רגש בנושאי אמונה
ובטחון.
ילד מתחנך לפי מסרים סמויים מושפע מצורת הסתכלות
של ההורים על החיים.
יש חשיבות גדולה ללימוד של הורה עם הילד. העברה של
מוחין מהאבא לילד. יש סגולה מיוחדת להורים ביכולת
ללמד שאין לאף מורה/מחנך. חובה שלא יהיה בכך כעס.
בכלל הורה חייב להיות משהו גבוה שלא כועס.
יש ילדים שנולדים עם נקודת בחירה גבוהה יותר.
יותר מוסריים.
דיאלוג עם ילדים צריך להיות בונה. דיבור – המילה –
נותנת חיים. דיבור זה חיים.
מילה תחתונה – ברית (למזלנו רק לגברים). מילה
עליונה – הפה – מילה זה כמו זרע. מכניסים לילד
נשמה כשמדברים איתו.
"כח הדיבור" – קלטת מעניינת כדאי להקשיב.
טראומות ילדות – התשובה להם זה להתפתח , לגדול.
כשהאדם בגדלות אין לזה זכר, כשאדם נופל לקטנות זה
חוזר.
לא לשחזר את זה אלא להתעסק בדברים גדולים. כשיש
הארה משמים אפשר להסתכל על זה מלמעלה. להתגבר על
הצללים.
חינוך זה כמו גשם. מאפשר צמיחה על קרקע פוריה.
קרקע זה תנאי הסביבה הרקע, המשפחה, אוירה של אהבה
ושלווה בין ההורים, כבוד הדדי בלי גבול. באווירה
כזו ילדים לא כ"כ צריכים חינוך. אם אין הכנה
מתאימה – קרקע מתאימה החינוך, כמו לימוד תורה או
כל דבר אחר יכול למשוך אור למשהו רע ולגרום לעוד
רע.
אם הרקע לא טוב הגשם יכול להרוס.
חינוך בשליטה או בכפיה הוא חינוך אגואיסטי ולא
אמיתי ולכן לא יעבוד.
מה שקשה מבחוץ חלש מבפנים, כמו ברפואה סינית.
ילדים לא ממושמעים אין טעם לצעוק עליהם. אם אתה
צועק זה כי אתה בעצמך יש לך בעיה עם משמעת.
חשוב לא לחנך מתוך כעס או קנאה או כבוד. שלושה
דברים שמוציאים אדם מהעולם.
כבוד קנאה וכעס הן מידות רעות של הדור שלנו. זה
פוגע בנשמה של הילדים כשעובדים איתם ממניעים לא
טובים.
ריטלין
עיקר הצורך בריטלין נובע מאהבה שבאה ממניעים
לא טובים, חינוך מכעס, כבוד או קנאה.
מתסכול של הילדים או מחוסר שליטה של ההורים
במריבות ביניהם.
כשנכנסים הביתה צריך להשאיר את הרע בחוץ ולנשק את
המזוזה. מזוזה משאירה את המוות בחוץ. ילדים
אסמטיים. בד"כ בגלל מריבות של הורים.
חינוך מתוך כעס הוא נורא. כעס זו מידה ארורה.
חז"ל: איזהו גיבור הכובש את יצרו.
אריז"ל: לא להקפיד על בני ביתך. בכלל להקפיד זה
רע.
גבר – זה להתגבר.
עם כעס אפשר להשיג משמעת אבל לא חינוך. בחוץ הילד
יהיה פרוץ.
להטיל אחריות על ילדים זה משהו טוב בחינוך.
זה ללמד את הילד שיש לו יכולות.
כל יהודי יש לו אחריות על כל העולם כולו. הקב"ה
מטיל אחריות על יהודים. כל יהודי יכול במעשיו
להשפיע השפעה גדולה על הטוב בעולם הזה. [שאול המלך
לא הבין זאת עד הסוף ולכן לא הרג את מלך עמלק. הוא
לא האמין שגמר התיקון יכול לבוא בזכותו. היה עניו
מדי. עמלק זה סימבול לספק לחוסר האמונה בכלל
כמושג.]
[חינוך לומדים מהקב"ה – לשמש דוגמא, תהיה כמוני
אומר הקב"ה].
חייבים להעריך את מעשנו. כל מעשה שלנו יש לו
משמעות לפי כמות האמונה שלנו.
הכח שלנו בא מהאמונה שלנו. חינוך צריך להיות לכך
שהכל אפשרי.
אמונה חזקה בטוב, בצדק, בהשגחה פרטית.
יהודי זה דבר הכי חזק שיש. יותר ממלאכים יותר
מהשמש. [לא נסחף בכלל....צ.ש.]
עקרון חשוב ביותר זה קביעות. לא לבקש
משימות גדולות אבל מה שמבקשים לדרוש בקביעות.
מדרגה של אדם נקבעת לפי דברים קבועים שהוא עושה.
