גישור בתביעות פיצויים המוניות של נפגעי
פעולות טרור
דוגמא טובה אך קיצונית לשימוש
בכלי הגישור במסגרת תביעה ייצוגית היא פועלו של
עו"ד פינברג אשר התמנה כ-Special Master על ידי
היועץ המשפטי של ארה"ב בתביעות הפיצויים של נפגעי
פעולות הטרור של ה- 11 בספטמבר (להלן- פיגוע
התאומים).
הגישור נערך בין קרן שהוקמה לצורך פיצוי נפגעי ה-
11 בספטמבר לבין נפגעי הפיגוע או תובעים
פוטנציאלים אחרים.
חוק שחוקק בנושא קבע כי מי י
שנפגע מהפיגוע רשאי לפנות לקרן לקבלת פיצוי מבלי
להגיש תביעה נגד הנתבעים הפוטנציאלים (הנתבעים
הפוטנציאלים היו בין היתר: ממשלת ארה"ב, חברות
התעופה, החברות שהחזיקו בבעלות בניני התאומים,
ועוד...)
הקרן פרסמה עצמה ברחבי העולם ובסופו של דבר שילמה
פיצויים לאמריקאים כמו גם לתושבי מדינות זרות (בין
היתר לישראלים).לא זאת אלא, שהקרן אף שילמה
פיצויים למשפחות של עובדים לא חוקיים ששהו בארה"ב
ללא ויזה.
98% מהתובעים
הפוטנציאלים השתתפו בהליך הגישור, הצטרפו לקרן ולא
הגישו תביעות נגד הנתבעים הפוטנציאלים.
חלק מהסיבות להצלחה בעבודתה של הקרן, לפי עו"ד
פיינברג הנ"ל:
נטרליות המגשרים, גבולות
הגישור
הקרן זכתה לתמיכה פוליטית רחבה
בארה"ב: כל המפלגות תמכו בעבודתה וחיזקו את אנשיה.
המגשרים ובראשם עו"ד פיינברג עשו מלאכתם פרו –
בונו, עובדה שלטעמו של עו"ד פיינברג, תרמה לאמון
שהצליחו המגשרים לרכוש בלב התובעים.
לעניות דעתי, העובדה שהמגשרים עשו מלאכתם ללא
תשלום אינה מאד משמעותית ויש לה פנים לכאן ולכאן
בכל הקשור לאמינות. ראשית, אין ספק שהיוקרה
והפרסום שיש בניהול הליך גישור מסוג זה שווה כסף
רב. מעבר לכך, אנשי מקצוע מעולים אמורים לקבל שכר
על עבודתם והעבודה ששכר לא נגבה עלולה היתה לפגום
באמון המקצועי שרכשו התובעים למגשרים.
נושא נוסף הוא תקציב הקרן אשר לא היה מוגבל. בשל
כך, למגשרים היתה יכולת אמיתית להעריך את סכום
הפיצוי הראוי מבלי שיהיו מוגבלים בשיקולי תקציב.
בעניין זה, אין לנו אלא לאחל לכל המצבים הגישוריים
עולם אידיאלי שכזה.
שקיפות בעבודת המגשרים
הקרן פרסמה את הקריטריונים
לקבלת פיצוי אשר חלו על כל הנפגעים באופן שווה:
כל התובעים קיבלו פיצוי קבוע בגין "כאב וסבל" מה
שמנע מהמגשרים את הצורך להעריך מי מהמשפחות כואב
יותר את אובדנו.
בגין כל נספה שילמה הקרן 250,000 $ ולכל בן זוג
שהותיר הנספה – 100,000$ - בגין כאב וסבל.
ביחס ליתר רכיבי התביעה הנזיקית, שולמו פיצויים
לפי כושר ההשתכרות של הנספה.
לפי האמור לעיל, הגישור נעשה לגבי נושא קביעת כושר
ההשתכרות בלבד הואיל והפיצוי בגין יתר
ראשי הנזק היה קבוע מראש.
הקשבה ואמפטיה של המגשרים
המגשרים ובראשם עו"ד פיינברג
גילו אמפטיה מוחלטת לנפגעים ולמשפחות הניספים. הם
האזינו לקלטות שביקשו המשפחות להשמיע (כמו קלטת של
אשה שהשאירה לבעלה הודעה במשיבון לפני שקפצה אל
מותה), צפו בסרטי וידאו של הניספים (כמו סרט וידאו
של בר מצוה של אחד הניספים) וכיו"ב. האמפטיה עזרה
לתובעים להוציא את קיטור זעמם וסבלם ולהרגיש טוב
יותר עם קבלת הפיצוי הכספי.
שימוש בכלי הגישור לכל אורך
הדרך, הגברת המוטיבציה להתגשר
במהלך עבודת הגישור התעוררו
בעיות בשאלת זהותו של הזכאי לפיצוי: כמו בשאלות
המתעוררות בתחום הירושה גם כאן היו טענות סותרות
לגבי הזכות לפיצוי – האם האלמנה או ההורים שטוענים
שהנישואים בוטלו לפני המוות, האם ההורים הביולוגים
או הידוע בציבור (בין אם הוא מאותו מין ובין אם
ממין אחר) וכיו"ב.
בעיות אלה נפתרו על ידי גישור של עורכי דין בתחום
המשפחה שהתנדבו לסייע.
המוטיבציה להתגשר היתה מכך שהקרן הבטיחה תשלום
מזומן מיידי למי שיתגשר לעומת מי שבחר להתדיין
בבית משפט.
הקרן אף הציעה סיוע פסיכולוגי בחינם ועזרה ביעוץ
בתחום ההשקעות למקבלי הפיצויים.
