במאמר זה אציג את האתגר הגדול שעומד בקיומה של זוגיות בריאה לאורך זמן כפי שנחקרה על ידי המכון הבינ"ל לפסיכואנליזה זוגית ומשפחתית, במסגרתו רכשתי ידע חשוב ומעשיר.

המכון עוסק בחקר הלא מודע המשותף של הזוגיות.

 
פרויד, התייחס לתקשורת בין שני עולמות נפרדים של לא מודע,: "הלא מודע של אדם אחד יכול להגיב ללא מודע של אדם אחר מבלי לעבור במודע" . המכון מצביע על כך שמעבר לתקשורת שבין לא מודע של אחד מבני הזוג,

ללא מודע של בן הזוג השני, ישנו, לא מודע שלישי, משותף שהוא יצירה בפני עצמה.

האינטנסיביות והאינטימיות בתוך הקשר הזוגי שהופך למשפחתי, יוצרות עולם שלם של "לא מודע משותף"

של הקשר, שמטרתו קריטית בהתפתחות כל אחד מבני הזוג בנפרד.

המסקנות שעולות ממאמרים שנכתבו בתחום הן כי:

​

• הבחירה של בן הזוג נעשית באופן לא מודע ונוצרת מערכת יחסים שמונעת ממניעים לא מודעים שדווקא הם מנהלים את החוזה הרגשי שנוצר בין הצדדים.

 

• חוזה לא מודע זה נועד על מנת להגן על הנפש של הפרט. הפרט בוחר ביצירת מערכת יחסים אשר תאפשר לו להניח בתוכה רגשות ודפוסי חשיבה עימם אין לו יכולת להתמודד בתוך עולמו הפנימי. הקשר הזוגי מאפשר החצנה של מאבק פנימי אשר האדם לא מסוגל להביא למודע שלו לבדו, בשל הסכנה להתפרקות פנימית.

​

• מערכת היחסים מאפשרת ליצור מיכל שבו משתמשים שני השותפים, כשלתוכו הם מניחים את הפחדים,
  האמונות והדפוסים אשר אינם משרתים אותם באופן האישי ויוצרים פחדים וקונפליקטים, יחסים זוגיים מתרחשים במרחב בין שני אנשים, שיש בו מתח מתמשך בין אוטונומיה ואינדיבידואליות של כל אחד מבני הזוג לבין השותפות אליה כל אחד שואף: מתח בין תלות לעצמאות, בין בטחון להתנסות, בין אהבה לשנאה.
  חלק מהקונפליקטים מובאים באופן מודע אל תוך הזוגיות ומטופלים במרחב הזוגי, ואילו קונפליקטים
  ומתיחויות לא מודעים מובאים גם הם לנישואין, מתוך תקווה לא מודעת לפתרון וסיפוק.

​

• כל אחד מבני הזוג סוחב איתו באופן לא מודע דרכי תפקוד ויחסים לאחרים שהם בבסיסם שייכים
  לתקופת הילדות המוקדמת ולכן ילדותיים.

​

• על ידי בחירה זו, ביצירת התאמת נישואין, הזוג 'חותם' על חוזה לא מודע למטרה התפתחותית והגנתית.
  מבחינה התפתחותית, המשיכה לאחר היא המטרה להיות בקשר- עם או לדעת יותר על אספקטים מוכחשים
  של העצמי כשהם ממוקמים באחר, ובכך להפוך לאדם יותר אינטגרטיבי.

​

• לעיתים כתוצאה משונות ונפרדות, המובילים לתחושת נטישה וסכנה, שני בני הזוג מתמזגים, ולמרות חוסר שביעות הרצון מהקשר, החרדה מושלכת במשותף מחוץ ליחסי הזוגיות ונוצר עולם חיצוני שנחווה כמסוכן ומאיים.

​

• במקרים אחרים, בחירה הגנתית בבן זוג יכולה להופיע כמערכת יחסים בה שני בני הזוג מביעים באופן עקבי רק כעס ושנאה אחד כלפי השני. יתכן שבני הזוג ביחסים אלה רוצים להגן על עצמם כנגד מחויבות ואינטימיות.
  חוויות טובות יכולות להתרחש רק מחוץ ליחסים המחייבים, בקשרים בהם יש להם יותר שליטה כי הם יכולים להיות קצרי טווח ופחות מחויבים.

​

• מערכת יחסים יכולה להתקיים כשהפיצול נשמר בין בני הזוג. אחד השותפים יבטא בעקביות את הצורך בעצמאות, כאשר באופן לא מודע הוא יודע שהשני יבטא את הצורך בביחד. במערכת יחסים כזו אם הפרטנר שביטא צורך בנפרדות מתחיל לבטא חיפוש הולך וגדל של אינטימיות מהשני, השני יכול לסגת ולדרוש עצמאות רבה יותר.
  בעצם הזוג משמר מערכת שמאפשרת להם הימנעות מאותו דבר ששניהם מפחדים ממנו.

​

היכולת לצמוח ולשקם
בספרה "חידת הילדות"  (2007) בהוצאת מודן הפסיכואנליטיקאית, ד"ר רוני סולן, מתייחסת למונח  "נרקיסיזם בריא" לעומת מצב נפשי  של תלות וסימביוזה שיוצרים "נרקיסיזם פתולוגי".

לשיטתה, כדי לחיות בעצמאות מחשבתית, הערכה עצמית ולקיים זוגיות שאין בה חרדה, ניתן ללמד בן זוג איך ליצור הפרדה ושיקום של ה"עצמי".

בנושא הזוגיות המונח המכונן של ד"ר רוני סולן הוא "יחד בין שני נפרדים החולקים מרחב משותף" והיא רואה במונח סימביוזה מקור כל רע. לתפישתה הדרמה היא שמבנה נפשי סימביוטי נוצר בשנה הראשונה של חיי התינוק,
כך שקשה מאד להיות מודעים לו מתוך זכרונות הילדות.

בני זוג המחליטים למסד את היחסים צריכים להיות מוכנים לחלוק פנטזיות ודימויים לא מודעים של המושג ״הנישואים״. הדימוי הלא מודע המשותף שבני הזוג חולקים באופן לא מודע, אותו אפשר לכנות "הזוג המופנם",
הוא אשר מביא את שני בני הזוג להתחבר ולבנות יחד את הקשר הזוגי.

 
מדברים אלה, התגבשה אצלי הבנה עמוקה כמגשרת וכמאמנת זוגית, על משמעותו הקריטית של קשר זוגי בחיי הפרט, בן הזוג. משום כך יש לנהוג בזהירות ועדינות מירביים כשישנה התערבות לצורך פתרון קונפליקט, במהלך אימון זוגי ועל אחת כמה וכמה, ככל שמדובר בגישור לגירושין.

במקביל, נוצרה אצלי גישה אופטימית לגבי היכולת של מודעות נכונה  לגרום לבני זוג להתבונן אחרת על הקשר ביניהם ולבחור בשיקום הקשר כבני זוג או כהורים משותפים אחרי פרידה.